מגן דוד (או "מגן שלמה")
סמל יהודי עתיק, המזוהה כיום בעיקר עם עם ישראל, מדינת ישראל והמסורת היהודית.
הסמל
מגן דוד הוא כוכב בעל שישה קודקודים – שני משולשים שווים המשתלבים זה בזה.
אין מקור מקראי ישיר לסמל, אך הוא מופיע לראשונה בשימוש יהודי בימי הביניים, בקישוטים בבתי כנסת, כתבי יד ובקמעות. עם הזמן הפך לסמל זהות יהודית, ובמאה ה־19 אומץ רשמית על ידי התנועה הציונית.
המשמעות לפי הקבלה:
בקבלה למגן דוד יש משמעות רוחנית עמוקה:
– שני המשולשים מייצגים את הקשר בין שמים וארץ: האדם כלפי מעלה (עבודת השם), והבורא מוריד שפע כלפי מטה.
– ששת הקודקודים – כנגד ששת הכיוונים (צפון, דרום, מזרח, מערב, מעלה, מטה), והמרכז – כנגד *הבורא* או *הלב*.
– המשולש כלפי מעלה הוא *אש*, והמשולש כלפי מטה הוא *מים* – איזון בין ניגודים.
סגולה והגנה:
המגן דוד שימש שנים רבות כקמיע לשמירה. לפי המסורת, הצורה נחשבת מגינה, מייצרת "מגן רוחני" סביב האדם.
קמעות עם מגן דוד שימשו לריפוי, לשמירה מפני עין הרע ולחיזוק רוחני.
מגן דוד הוא לא רק סמל לאומי, אלא גם ביטוי לעומק רוחני וקבלי – סמל לחיבור בין שמיים לארץ, בין גוף לנשמה, ובין האדם לבוראו.
.
